החלטה בתיק רע"א 26240-05-12

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום כדלקמן: על החלטת כב' השופטת נועה גרוסמן מיום 15.4.12 ועל החלטת כב' השופטת שושנה אלמגור מיום 23.4.12 שניתנו בת.א. 89636/99. כמו כן, על החלטת כב' השופטת גרוסמן מיום 29.4.12 בתיק ת.א. 194496/02.

רקע

המשיבה 1 (המנוהלת על פי האמור בבר"ע על ידי המשיב 4) הגישה בשנת 1999 תובענה כנגד המשיב 3 (ת.א. 89636/99 - להלן: התביעה קמא), לתשלום יתרת כספים אשר לטענתה נותרו בחשבון בנק - שנוהל על ידי המשיב 3 - אליו הופקדו בנאמנות מכח פסק דין שניתן לטובת המשיבה 1 בהליך אחר בו יוצגה על ידי המשיב 3. ההליך האחר נוהל על ידי המשיבה 1 ביחד עם שותף לעסקים ונטען שכספי הזכייה בו היו אמורים להתחלק בשווה בין המשיבה 1 לבין שותפה.

במסגרת פסק דין שניתן ביום 18.2.04 (כב' השופטת אלמגור) בתביעה קמא, נקבע שעל המשיב 3 לשלם למשיבה 1 סך של 54,608.7 ש"ח. לציין שבמסגרת פסק הדין (בסעיף 5) נקבע שאת העודף בחשבון יש לחלק " בשווה בין התובעת (המשיבה 3) לבין שותפה".

לציין שבהתאם להחלטתי מיום 19.11.12 הודיע המבקש שבעבר הוגש ערעור על פסק הדין הנ"ל (ע"א 2626/00) וצרף אישור מהארכיב כי תיק הערעור בוער אך מהמסמכים שצרף עולה שמדובר בערעור שהגישה המשיבה 1 על פסק הדין הנ"ל. לא ברור לגמרי מהודעת המבקש - בהעדר אסמכתא בעניין  - מה היו תוצאות הערעור על פסק הדין, אלא צוין בהודעת המבקש כי " ההחלטה היתה נגד עו"ד אריאלי (המשיב 3) ולראיה העוה"ד שילם המגיע לחברת מת"ב (המשיבה 1) בהתאם לפסק הדין, אציין חלקי עדיין לא שולם".

בשנת 2012 הגיש המבקש המרצת פתיחה בבית משפט השלום בתל אביב כנגד המשיב 3 (ה"פ 335530112) להצהיר שהינו הזכאי על פי פסק הדין הנ"ל בתובענה קמא לסכום שנקבע בהיותו האדם השני בפסק הדין (קרי - השותף). בפסק דין שניתן ביום 21.2.12 בהמרצת הפתיחה הנ"ל (כב' השופטת חנה פלינר) נקבע, כי בהעדר מחלוקת, המבקש הינו השותף הנזכר בפסק הדין בתביעה קמא. באשר לעתירת המבקש להצהיר שהוא זה שזכאי לסך הנזכר בפסק הדין בתביעה קמא נקבע שאין ליתן סעד זה במסגרת המרצת הפתיחה.

כפי שעולה מהבר"ע, בקשתו  של המבקש  לפתוח תיק הוצל"פ בעניין נדחתה (ראו החלטה שצורפה מיום 29.2.12) בהנמקה כי המבקש עותר לבצע חיוב כספי שאינו קיים בפועל בפסק הדין אלא כמסקנה מהאמור בתוכן שני פסקי דין ששילובם אינו בסמכות לשכת ההוצאה לפועל.

המבקש שב ופנה לבית משפט קמא במסגרת ההליך קמא, והגיש בקשה לחתימה על פסיקתא בעקבות פסק דינה הנ"ל בתובענה קמא של השופטת אלמגור מיום 18.2.04. בקשתו זו נדחתה בהחלטה מיום 15.4.12 (כב' השופטת גרוסמן) - עליה מבקש המבקש להשיג במסגרת בר"ע זו -בקובעה שפסק דינה של כב' השופטת אלמגור בר מימוש בהוצל"פ כמות שהוא וכי המבקש חפץ בשינוי פסק הדין כך שבמקום שמה של המשיבה 1 הזוכה המקורית ירשם שמו של המבקש, אשר התיק לא התנהל באופן אישי בשמו כתובע ולכן על פני הדברים לא נראה שניתן לשנות בדיעבד את זהות הזוכה.

המבקש חזר על בקשתו במסגרת ההליך קמא וגם בקשתו הנוספת נדחתה, ביום 23.4.12 בהחלטת כב' השופטת אלמגור - לגביה מבקש המבקש להשיג בבר"ע זו, בקובעה שפסק הדין ברור וכי החלק האופרטיבי שלו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל ללא צורך בהבהרות נוספות.

החלטה נוספת, מיום 29.4.12 (כב' השופטת גרוסמן) עליה מבקש המבקש רשות ערעור במסגרת בר"ע זו, ניתנה בתיק ת.א. 194496/02. בתיק זה נדחתה בפסק דין מיום 24.6.04 (כב' השופטת אלמגור) תביעה שהגיש המבקש לתשלום הוצאות שנגרמו לו לטענתו בשל הליכים שנאלץ לנהל נגד המשיבים 1 ו 4 בעקבות סירוב המשיבה 1 לשלם לו את חלקו בגין ביצוע עבודה עבורה.

בהחלטה הנ"ל מיום 29.4.12, נקבע כי " המבקש מפנה להחלטות קודמות שנתתי בבקשה זו, ואשר לפיהן אין אפשרות לשנות רטרואקטיבית את שם התובע בפסק דין מנומק שניתן ע"י כב' השופטת אלמגור בשבתה בבית משפט השלום. אם התובע סבור כי ערכאת הערעור החליטה בשנת 2004 על שינוי כאמור, יתכבד ויפנה בבקשתו לחתימה על פסיקתא אל ערכאת הערעור, שלטענתו ההוראה לשינוי יצאה תחת ידה".

דיון

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בהחלטות ובתגובות המשיבים 1 ,3, ו 4 לבר"ע, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

ההחלטות נושא בקשת רשות הערעור אינן נושאות עימן פגם ממשי המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

המבקש לא היה צד לתובענה קמא, לא נפסק לו סעד כלשהו ולא נוכחתי שפסק הדין קמא שונה או בוטל במסגרת ערעור על פסק הדין ככל שהוגש.

טענות המבקש הן למעשה לשינוי פסק הדין שניתן בתובענה קמא, ובית משפט קמא לא היה רשאי במסגרת ההחלטות נושא הבר"ע לשנות או לתקן את פסק הדין קמא תיקון כה מהותי כגון דא.

אמנם בפסק הדין בתובענה קמא (בפסקה 5) נקבע שאת העודף בחשבון יש לחלק שווה בשווה בין המשיבה 1 לבין "שותפה". יחד עם זאת, נקבע בהמשך הפסקה שהמשיבה 1 זכאית למחצית מהסכום האמור אך לא נקבע סעד לזכות המבקש.

הגם שבפסק הדין שניתן בהליך בהמרצת הפתיחה נקבע, כאמור, שהמבקש הינו השותף הנזכר בפסק הדין בתובענה קמא - אין לקרוא לתוך פסק הדין קמא את מה שלא נאמר בו - בדבר הוראה אופרטיבית לתשלום סכום כלשהו למבקש.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.